קונקי ואח' נ' מדינת ישראל, מנהלת סל"ע

החלטה

לפניי בקשת התובעים לפטור אותם מתשלום האגרה הנוספת שנדרשו לשלם בגין תביעתם.

התביעה הוגשה בגין נזקים שונים שעל פי הנטען נגרמו לתובעים כתוצאה מפינויים מביתם במסגרת תכנית ה"התנתקות". על פי כתב התביעה התובע 1 סובל מהפרעות נפשיות בשל הפינוי ויכולת העבודה שלו נפגעה, התובעת 2 איבדה את עבודתה, התובע 3 סובל אף הוא מבעיות נפשיות, והתובעים 4 ו- 5 סובלים מבעיות בלימודים. בנוסף נתבעו נזקים כספיים בגין פריטי רכוש שונים שנותרו בביתם של התובעים בעת שפונה.

בדיון שנערך ביום 30.11.09 ניתנה החלטתי לפיה בנוסף לאגרה שכבר שולמה עד אותו מועד, על התובעים לשלם אגרה בגין הסכום שנתבע בשל הפסדי ההשתכרות של התובעת, אשר אינם נובעים מנזק גוף.

לטענת התובעים מצבם הכלכלי אינו מאפשר להם לשלם את האגרה הנוספת.

המשיבה, היא הנתבעת, מתנגדת לבקשה, הן מן הטעם שהתובענה הכספית אינה מגלה עילה על פניה והן מן הטעם שהתובעים לא עמדו בתנאים הנדרשים להוכחת היעדר יכולת כלכלית לצורך מתן הפטור.

לטענת הנתבעת כתב התביעה אינו מגלה עילה כנגדה, שכן פעלה בהתאם להוראות החוק ובכפיפות להחלטות ממשלה אשר התקבלו על פי דין, הנזקים הנטענים מיוחסים לתכנית ההתנתקות שהיא מעשה שלטוני מובהק והמבקשים עצמם אינם מציינים בתביעתם מהי העילה המשפטית שמכוחה הם זכאים לסעדים הכספיים המבוקשים.

עוד טוענת הנתבעת כי התביעה מתעלמת מן העובדה שהמבקשים מיצו את זכותם לפיצוי בהתאם לקבוע בחוק ההתנתקות, וקיבלו פיצוי בגין בית המגורים בו התגוררו, מענק דמי שכירות, הוצאות הובלה והתארגנות, מענקים אישיים, תשלום "דמי הסתגלות" ותשלום מיוחד לפנים משורת הדין בסך של 64,000 ₪ שהעניקה להם הוועדה המיוחדת בנוסף לפיצוי לו היו זכאים על פי חוק. לטענת הנתבעת הכרה בזכותם של המבקשים לתשלומים נוספים חותרת תחת חוק ההתנתקות ותחת הסדרי הפיצוי שנקבעו במסגרתו.

לעניין הוכחת היעדר יכולת כלכלית טוענת הנתבעת כי המבקשים לא פרשו את מלוא התמונה של מצבם הכלכלי ולא הניחו את התשתית העובדתית הנדרשת – המבקשים לא צירפו מסמכים וחשבוניות המעידים על גובה הכנסותיהם והוצאותיהם השוטפות כגון תצהיר התובעת, תדפיסי עובר ושב מחצי השנה האחרונה, תלושי משכורת של ששת החודשים האחרונים ואישור על היעדר חסכונות או פקדונות, תצהיר התובע אינו כולל פירוט נכסיו או ניסיונותיו לגייס את הסכום הנדרש ולא הבהרה איזה שימוש נעשה בכספי הפיצויים בסכום המתקרב ל- 1.2 מיליון ₪ שקיבלו התובעים בשנים האחרונות בגין הפינוי, ולא צורפו תצהירי הבנים הבגירים. עוד טוענת הנתבעת כי על פי הפסיקה לא די בטענה כי לתובע יש חובות שונים ותיקי הוצאה לפועל, וכי דין בקשתו של תובע שלא פרש תמונה מלאה של מצבו הכלכלי בפני בית המשפט להידחות מטעם זה בלבד.

בתשובתם לתגובת הנתבעת לא התייחסו המבקשים לטענותיה המפורטות של הנתבעת בדבר היעדר העילה, והסתפקו בטענה כי "נושא העילה אינו רלוונטי לעניין האגרה וחבל שהמשיבה שרבבה עניין זה לכאן". אשר לטענות הנתבעת בעניין אי הוכחת יכולת כלכלית, טוענים המבקשים כי תצהיר המבקש ומסמכים שצורפו אליו מוכיחים מעל לכל ספק היעדר יכולת כלכלית.

דיון

יש לדחות את טענת המבקשים לפיה נושא העילה אינו רלוונטי לעניין האגרה. על פי תקנה 14(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007: "הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית משפט שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה, רשאי בית המשפט לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה". התנאים הנדרשים למתן פטור מתשלום אגרה הם, אפוא, שניים – היעדר יכולת לשלם והליך המגלה עילה.

מאידך, גם טענת הנתבעת לפיה במסגרת הוכחת היעדר יכולת כלכלית על המבקשים להוכיח ניסיון לגייס את הסכום מצדדים שלישיים דינה להידחות, לאור תקנה 14(ג) סיפא בה נקבע כי "בית המשפט יתחשב ביכולתו האישית של המבקש בלבד, בהסתמך על רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו, אם הוא סמוך על שולחנם בלבד" (על השינוי שנערך בתקנות משנת 2007 לעומת ההסדר שקדם להן ראו ע"ר (מחוזי מרכז) 21318-03-10 בלורי בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה רמת השרון (פורסם במאגרים, 29.7.10)).

על פי תקנה 14(ד)(2), הכרזה כי המבקש הוא חייב מוגבל באמצעים לפי סעיף 69ג לחוק ההוצאה לפועל תשמש ראיה לכאורה לחוסר יכולתו של המבקש לשלם את האגרה כאמור בתקנת משנה (ג), אם ניתנה בשנתיים שקדמו להגשת הבקשה. בנספח ז' לתצהיר התובע מצויה הודעה על הכרזה על התובעת כחייב מוגבל באמצעים, אשר ניתנה ביום 31.1.11 על ידי רשמת ההוצאה לפועל בבאר שבע. בהיעדר ראיה לסתור, די בהכרזה זו על מנת לקבוע כי התובעת עמדה בנטל להראות כי אין ביכולתה לשלם את האגרה בגין תביעתה.

בכך, כאמור, לא די על מנת להעניק לתובעת את הפטור המבוקש, שכן על המבקש פטור מאגרה להראות כי ההליך שהוא מבקש לנהל מגלה עילה.

בבג"צ 1661/05 המועצה האזורית חוף עזה נ' כנסת ישראל, פ"ד נט(2) 481 (2005) נקבע כי ההסדרים שנקבעו בחוק ההתנתקות בעניין ייחוד העילה והוויתור עליה אינם חוקתיים. לפיכך נפסק כי "כל הוראה בסעיפים 134 ו-135, שלפיה תביעה או בקשה לוועדת זכאות או לוועדה מיוחדת יש בה משום ויתור על תביעה על-פי הדין הכללי, היא בטלה, ואין לנהוג על-פיה. בדומה, כל הוראה שלפיה אין לפנות לדין הכללי אלא אם כן יש ויתור על זכויות לפי חוק יישום ההתנתקות, היא בטלה, ואין לנהוג על-פיה". במסגרת זו עמד בית המשפט על כך שכאפשרות עקרונית ניתן לתבוע פיצוי בגין הפינוי מכוח עילות שונות, ביניהן עילות נזיקיות כגון עוולת הרשלנות והפרת חובה חקוקה, ודחה את טענת המדינה כי דיני החוזים, הנזיקין וההפקעה אינם חלים במקרה זה (ראו גם ת"א (מחוזי י-ם) 2131/08 ישועה נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 5.8.10)).

משכך, ככל שמדובר ברכיבים שהתובעים לא פוצו בגינם במסגרת החוק אין מניעה עקרונית להגיש תביעה בגינם, ואין לקבל את הטענה כי ההכרה בזכותם של התובעים לתשלומים נוספים תחתור תחת חוק ההתנתקות ותחת הסדרי הפיצוי שנקבעו במסגרתו. עם זאת, על התובעים להראות עילת תביעה ספציפית מכוחה על המדינה לפצותם (ראו עניין ישועה הנ"ל).

בענייננו, האגרה המתבקשת היא בגין התביעה להפסדי השתכרות כתוצאה מפיטורי התובעת.

בסעיף 8 לכתב התביעה נטען כי "התובעת הייתה גננת בישוב, ומאז הפינוי אינה עובדת בשל הפינוי. עקב כך נגרמו לה נזקים כבדים. התובעת מעריכה את נזקיה עד למועד הגשת כתב תביעה זה בסך של 360,000 ₪". בסעיף 14ח' לכתב התביעה נטען כי "הנתבעת לא עמדה כמתחייב עפ"י כל דין, ו/או עפ"י התחייבויותיה שלה, בכל הקשור לפתרונות חינוך, תעסוקה, דיור ותנאי חייהם של המפונים והתובעים בתוכם". בסעיף 15 לכתב התביעה נטען עוד כי "הנתבעת אחראית לנזקי התובעים בכך שלא נהגה כפי שהיה עליה לנהוג בנסיבות העניין, וכפי שהיה על אדם סביר לנהוג בנסיבות העניין כאמור".

מכתב התביעה וממכתב הפיטורין שצורף אליו כנספח 2 עולה כי התובעת הועסקה על ידי המועצה האזורית חוף עזה כגננת ביישוב נווה דקלים. אבדן מקום עבודתה היה, לכאורה, חלק אינהרנטי מפינוי היישוב.